מעבר לקצה העולם
מאת תמיר בוכשטב

מעבר לאופק בקצה העולם,
ספינה בודדה משייטת.
צוותה מלחים אבדו בלב ים,
בין גלים לשחקים מרחפת.

פניו אל החוף הרחוק ביותר,
קברניט מסתכל אל האופק,
אל הארץ ממנה אין איש שחוזר,
מתבונן קברניט ללא דופק.

ליבו עוד פועם בתיבה נעולה,
רגלו לא תדרוך על גבי יבשה,
שבוי בכבלים של ברכה או קללה,
ממשיך רק מכח זיכרה של אישה.

תפקידו להנחות את רוחות המתים,
רוחות מלחים אבודים וטבועים,
מובילם בספינה אל מעבר לים,
אל אותה יבשה שם בקצה העולם,
אל מותם…

מעבר לאופק בקצה העולם,
דמעה בעינו וקולו נאלם,
מביט קברניט וקדרות על פניו,
מביט והנצח נשקף מעיניו,
מביט ברוחה של אשתו שאהב,
כל חייו…
כל חייו…