כְּשֶׁאֶנְבֹּט

הקלטה מפילקיית בית, 26.11.09

כְּשֶׁאֶנְבֹּט
הָאֲדָמָה שֶּׁמֵעָלַי תִּרְעַד קַלּוֹת.
תִּרְעַד קַלּוֹת, אַךְ תְּסָרֵב לְהִכָּנַע
לִפְנֵי זְמַנָּהּ.
הִיא לִי מִכְשׁוֹל לִצְמִיחָתִי – אַךְ גַּם חוֹמַת מִשְׁמָר
מִגֶּשֶׁם, רוּחַ וּבָרָד בַּחֹרֶף הָאַכְזָר:
אוֹתִי רַגְלוֹ שֶׁל עוֹבֵר-אֹרַח לֹא תוּכַל לִמְחֹץ.
לֹא יִפְגְּעוּ בִּי –
עַד שֶׁאֶפְרֹץ.

כְּשֶׁאֶפְרֹץ
כְּנֶבֶט דַּק וְאֶצְטָרֵף אֶל הַמֵּרוֹץ,
אֶל הַמֵּרוֹץ הָאֵין-סוֹפִי אַחַר הַחֹם:
כְּדֵי לִלְחֹם –
הַגִּבְעוֹלִים שֵׁמִּסְּבִיבִי יִהְיוּ יוֹתֵר גְּבוֹהִים:
אֲנִי קָרוֹב לָאֲדָמָה וְהֵם – לָאֱלֹהִים;
אֲבָל דַּוְקָא מֵהֵם אֶלְמַד לְהִזְדַּקֵּף אֶל-עַל
וְלֹא לִרְגֹּעַ –
עַד שֶׁאֶגְדַּל.

כְּשֶׁאֶגְדַּל,
הַהַצְלָחָה אוֹתִי תִּתְפֹּס עֵירֹם וָדָל.
עֵירֹם וָדָל וְלֹא בָּשֵׁל, בִּפְנִים – רָצוּץ,
אַךְ מִבַּחוּץ…
אַךְ מִבַּחוּץ אֶהְיֶה חָסֹן, תָּמִיר וְרֵיחָנִי
לְמַעַן כָּל הַגִּבְעוֹלִים שֶׁבִּשְׁבִילָם אֲנִי
הוּא הַתִּקְוָה וְהַדֻּגְמָה וְהַחֲלוֹם לִגְדֹּל:
שֶׁיַּאֲמִינוּ
עַד שֶׁאֶפֹּל.

כְּשֶׁאֶפֹּל,
בַּהֲקָלָה גְּדוֹלָה כָּל-כָּךְ אַשִּׁיל הַכֹּל.
אַשִּׁיל הַכֹּל: אֶת הַמִּלִּים וְהַתְּחוּשׁוֹת –
הַכֹּל אֶפְשֹׁט.
הַכֹּל אֶפְשֹׁט וְאֶשָּׁאֵר פָּשׁוּט, וּבִשְׁתִיקָה
אֶצְנַח לְאַט אֶל הַקַּרְקָע בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה
וּבְתוֹכָהּ אֶשְׁכַּב, עָטוּף בַּאֲמִתּוֹת רַבּוֹת
מַמְתִּין לָרֶגַע
בּוֹ שׁוּב אֶנְבֹּט.