חופשה

מבוסס על "חופשה באדום". לחן – סשה ארגוב, מילים – עמוס אטינגר.
ושוב אני כותבת שירים על פלוגת ואמפיר. מה יהיה בסופי?

והערב זימן לכיכר שבעיר
חייל של שדה, ולו עור כה בהיר,
וקרא לחייל הלום.
ועיניו העוטות עדשות עכורות,
הן שתו את העיר ומראה האורות
ובניין של דירות בסמטה אפורה
העיר זיכרון בחייל, וקרא:
החייל נעצר והביט,
וחשב, והחליט-לא-החליט…

שערה על הכר, שחור
ופה מלא ואדום:
הם קראו לחייל, "עצור,"
וקראו לחייל לטעום.

בין אלפי ניחוחות של היום שעבר
הערב הביא את ריחה לכיכר
וקרא לחייל לבוא.
מדרגות לביתה הוא טיפס במהרה.
הוא פתח את דלתה ונכנס שערה.
בשכבו אז לצד האישה שאהב,
בעורה הלבן הוא נעץ את שיניו:
ועצר החייל והביט,
וחשב, והחליט להחליט…

שערה על הכר, שחור
ופה מלא ואדום:
הם קראו לחייל, "עצור,"
וקראו לחייל לטעום.

עם הבוקר מצאה תחנת אוטובוס
חייל של שדה, משווע לנוס.
היא קראה לחייל, עצור.
עם השחר, באור השביר, המטעה,
עורו הבהיר כמו היה לכהה.
ציפור-שיר נעלמת פרצה בשירה.
היא הזכירה לו צחוק של אישה צעירה.
עם שריקת אוטובוס שעצר
הוא הביט, וחשב, ונזכר…

שערה על הכר, שחור
ופה מלא ואדום:
הם קראו לחייל, "עצור,"
וקראו לחייל לטעום.