הוא הגיע אל אנק-מורפורק על רגליים קטנטנות,
הוא היה ארגז מטען, עם שיניים לבנות.
הוא שימש ככלי איחסון לבגדים ולבנים,
הוא תמיד היה דואג לניחוחם של תחתונים.
הוא נלחם במפלצות וגם ניצח שודדים,
הוא אכל אותם בביס, בקבוצות או בודדים.
הוא הגיע לקצה ומשולי הדיסק נפל,
ואף פעם לא גילינו איך חזר מהחלל.
הוא עקב אחרי זוגפרח,
ברחבי עולם דיסקה,
ואחרי קוסם בורח,
שחייו, תמיד הם הרפתקה.
סרקתי פי-די-אף, סתם פי-די-אף
רק טקסט כזה קטן
שחור על גב לבן
פשוט מסמך
האימייל מנפנף, ת'פי די אף
עושה מזה עניין
"הקובץ די שמנמן
הוא לא נתמך!"
רזולוציה
אני מקטין אותו היום
רזולוציה
פתאום ירוק, פתאום אדום
הוא מפוקסל עכשיו
בשמונה ביט
הכתב כלל לא ברור
הדפוס בכלל ארור
בשמונה ביט
אני פותח שוב את המכתב
יוצא איתו לקרב
כדי שישלח אל המשרד
אם רק אקטין אותו
תשעים אחוז
אשלח אותו עכשיו
לכל המכותב
אם רק אקטין
רזולוציה…
סרקתי מחדש, קצת מיואש
רק טקסט כזה קטן
שחור על גב לבן
אותו מסמך
אני מותש עכשיו, פשוט מותש
באימייל שוב נטען
"הקובץ די שמנמן
הוא לא נתמך!"
הלחץ והנפח והקלווין,
קבועים ביחסם במשוואה.
היחס שנותר אוניברסלי,
מדגים את פשטותה לראווה.
אני כְּתֻכִּי ערכייך פותר,
לחץ ונפח חילקתי מיד בקלווין,
גם עבודת בוכנה תשובה אאתר,
מה היא האנטרופיה באיזותרמתך.
הקלווין והנפח והלחץ,
אמרו לי שבוצעה כאן עבודה.
מדוע לא גדלה אנתלפייה?
ואיך קרה בכלל שהיא ירדה?
אני כְּתֻכִּי ערכייך פותר,
לחץ ונפח חילקתי מיד בקלווין,
גם עבודת בוכנה תשובה אאתר,
מה היא האנטרופיה באיזותרמתך.
הנפח והקלווין והלחץ,
עונים לי שהגז בכלל נדחס.
שכחתי שצריך להיות פה מינוס,
עזבו אותכם מתרמו, כבר נמאס!
אני כְּתֻכִּי ערכייך פותר,
לחץ ונפח חילקתי מיד בקלווין,
גם עבודת בוכנה תשובה אאתר,
מה היא האנטרופיה באיזותרמתך.
ושוב נצאה מהפלך,
הוביטים לדרך,
וטבעת זהב.
ושוב נצאה אל הדרך,
בני לילית, בן מלך,
תרמילינו על גב.
ועד לשערי מוריה,
בוודאי נגיע,
אל האופל הנתעב.
ועד לשערי מוריה,
בוודאי נגיע,
מסענו לא לשווא.
וגם אם יש צבאות בדרך,
ובלרוג בדרך,
ונצעד אלי קרב.
וגם אם אורקים יש בדרך,
ונזגול בדרך,
נעבור בה יחדיו.
וגם אל תוך מורדור נגיע,
העולם נושיע,
מהאופל הנתעב.
וגם אל תוך מורדור נגיע,
העולם נושיע,
כי דרכינו לא לשווא.
החורף הזה תלבשי שריון,
תעלי לספינות מהירות,
אולי תצטרפי לוולקיריות,
אולי עוד תזכי לשרוד.
אניף את חרבי,
את תניפי גרזן,
מול צבא ענקי הכפור,
אם בחורף הזה תעטי שריון,
ותתפללי לתור.
החורף הזה תלבשי שריון,
וככה תצאי לקרבות,
בחורף הזה נעשה מלחמה,
בסתיו נחשל חרבות.
נצא מוולהאלה בחורף נצחי,
אל מול ענקים ליגיון,
שום נס לא יקרה בחורף נצחי…
אז בואי נלבש שריון.
אל המבוך נכנסת,
גברת עם קסמים,
תראו איך היא קוטלת,
את כל הגובלינים.
על גובלין אחד,
קסם כדור אש.
על גובלין אחר,
קסם מרטש.
על גובלין אחד,
קסם חץ מקרח.
על גובלין אחר,
קסם מכסח.
המשך…
זהו שיר מאוד עצוב הנושא חצי רקוב,
וזה לא מפתיע כי הוא מת לפני שנתיים.
הגיבור של הסיפור כבר מזמן היה קבור,
על המצבה שלו חקוק השם אפריים.
לילה קר בבית קברות, בעלות אוב מזמרות,
סערה קולחת והאדמה נפתחת.
מהבור יצאה גופה, בעל אוב מיד טרפה,
'ני כבר לא אפריים, אני זומבי ללא פחד!
כל העולם חשב שהוא פשוט מגעיל,
השוטרים ברחוב הקיאו, הקברן היה רגיל,
הוא רצה רק לטרוף להם ת'מח.
המשך…
כמאה, מאה מלחים,
עיננו אל האופקים,
הפלגנו אל המרחקים,
בספינה של תזאוס.
נתקלנו בשדה קרחונים,
ריסקנו את הסיפונים,
נסחפנו אל האבנים,
בספינה של תזאוס.
המשך…
שדרה שאומרים לך,
אל תיסע דרכה בחיים,
תמיד תעכב אותך סתם –
היא פקוקה תמיד.
מאחורי זחלן,
זוחלים הנוסעים.
היא תעצור אותך,
אתה תאחר.
אתה כבר עומד מספיק להבין,
היא תקעה אותך.
אתה תתיאש ותכיר בעובדות,
היום לא תצא מכאן.
נתקעת בפקק,
ותבין שאתה הולך לאחר לפגישה שלך,
בשעה!
עצבני מעוכב,
תבין שנתקעת בפקק.
המשך…