מאת תמיר בוכשטב ודנה כץ
מבוסס על "וולנטינו" של גלי עטרי

קטפולטה

הם כבשו בסערה את היבשת
כוחות הלחימה של המדינה
כל עיר שבה עברו היתה נכבשת,
מושליה נכנעים ללא תלונה

כשאל הבירה הגיעו,
חומותיה בצורות
המפקדים פקודה הקריאו:
אותה הם גלגלו מול הקירות –

קטפולטה, קטפולטה!
מי היה מאמין
מטילים בה סלעים, מיידים אבנים,
קטפולטה
הם יורים כדים של אש רותחת
הם זורקים איתה פרות
על כל אלה שמתחת

קטפולטה, קטפולטה!
איך פרצת את החומות,
איך ניצחת במלחמות –
איך נפלה עלי בלטה?!
קטפולטה! קטפולטה!

מכונת מצור עם אבן מעופפת
בלי תחכום, אבל בלי מעצור
איך טבחת בהתנגדות המחוצפת
וסיימת בשאגה את המצור

כמו ברק מהשמיים
נפלו טירות מפוארות
הייתה תקופת ימי ביניים
כל הערים היו מבוצרות

קטפולטה…

עוד היום הם נזכרים בעצב,
כל נער, כל זקן וכל פעוט,
הם שלא חוו אף פעם את הקצב,
העצמה האדירה של המעוט

היא ידעה ימים טובים יותר מאלה,
עברו מאז הרבה שנים
בתוך אולם מלא לפלא
בכל שנה כחולים הדגלונים

קטפולטה..

קטפולטה! קטפולטה!
הם ראו אותך יורה,
הם ידעו את התורה,
הם ברחו ממך למלטה
קטפולטה! קטפולטה!