מאת תמיר בוכשטב
למנגינת רוצי שמוליק של אריאל זילבר
כשאת קמה בבוקר ומתלבשת,
והשמש בך מכה, משל היא לום,
את שותה כוס קפה ונזכרת,
איך בלילה הוא הופיע בחלום.
במהרה אל השוק את יורדת,
מספיקה לקנות ת'תיש האחרון,
מדליקה עוד נר שחור ונזכרת,
איך בלילה הוא הופיע בחלום.
רוצי קתולהו קורא לך,
הוא שולח אלף משושים.
רוצי קתולהו מחכה לך,
שתקריבי לו מאתיים אנשים.
כך עובר על היום, ואת יודעת,
זו תהיה מציאות, לא דמיון,
את קורעת עוד לב ונזכרת,
איך בלילה הוא הופיע בחלום.
ובערב כשאת חוזרת הביתה,
והשמש לא זורחת מהחלון,
הוא עולה מהים ושואג לך,
כן, לנצח לא צריך יותר לחלום.
רוצי קתולהו קורא לך,
הוא שולח אלף משושים.
רוצי קתולהו מחכה לך,
שתקריבי לו מאתיים אנשים.
