מאת: תמיר בוכשטב
למנגינת גוליית של כוורת
זהו שיר מאוד עצוב הנושא חצי רקוב,
וזה לא מפתיע כי הוא מת לפני שנתיים.
הגיבור של הסיפור כבר מזמן היה קבור,
על המצבה שלו חקוק השם אפריים.
לילה קר בבית קברות, בעלות אוב מזמרות,
סערה קולחת והאדמה נפתחת.
מהבור יצאה גופה, בעל אוב מיד טרפה,
'ני כבר לא אפריים, אני זומבי ללא פחד!
כל העולם חשב שהוא פשוט מגעיל,
השוטרים ברחוב הקיאו, הקברן היה רגיל,
הוא רצה רק לטרוף להם ת'מח.
בקניון אמר שלום, השומר תפס בלום,
"תברחו כולם!" הוא את הלקוחות התריע.
אחרי קונים רדף כדורי אקדח חטף,
אבל הוא כבר מת, וכלום לזומבי לא מפריע.
כל העולם חשב שהוא פשוט מגעיל,
השוטרים ברחוב הקיאו, הקברן כבר קצת הכחיל,
הוא אמר רק "אני רוצה ת'מח."
הנה בא אלינו בא אלינו זומבי זומבי מת,
נקווה שלא ינשוך אותי יעשה אותי אל-מת.
הנה בא אלינו בא אלינו זומבי זומבי מת,
נקווה אולי הפעם נהרוג אותו ב'מת.
יהושוע הקוטל, קם בבוקר לטייל,
מרחוק ראה המון בורח מהאם-פם,
בלי לדעת מה קורה, על המת התחיל יורה,
חוץ מיתושים וג'וק הוא לא קטל אף פעם.
על הזומבי הוא כיוון, ופגע רק בשכן,
אז ניסה שנית, כי כדורים יש לו המונים.
זומבי, הוא הרי גופה, יש לו נקודת תורפה,
כל מה שצריך זה רק לקלוע לו בפוני.
כל העולם אמר לו "מה אתה עושה?
כבר קראנו לגולני, זה הזומבי כבר פאסה!"
ומאז לא שומעים אותם אומרים.
הנה בא אלינו בא אלינו זומבי זומבי מת,
נקווה שלא ינשוך אותי יעשה אותי אל-מת.
הנה בא אלינו בא אלינו זומבי זומבי מת,
נקווה אולי הפעם נהרוג אותו ב'מת.
מקווה שלא יאכל אותי,
מקווה שלא ישרוט אותי,
הנה בא אלינו זומבי מת.
