גבעת הגובלינים
נובמבר 8th, 2008 by 
Dana
גבעת הגובלינים
לפי "גבעת התחמושת" של להקת פיקוד מרכז. מילים: איתי חורב, איה לביא, ג'וני, מיכאל גורודין (בעיבוד החדש)
שבע, שבע ועשרים
שיננו את הלחשים
נכנסנו בנשקים שלופים
לגבעת הגובלינים.
מול גובלינים מבוצרים
וכהנים מרושעים
ועורכי דין חדי ניבים
על גבעת הגובלינים.
נישקנו את הקוביות
שלא יכזיבו בקרבות
בדקנו את הטבלאות
אל גבעת הגובלינים.
חיוך נבזי של השה"ם.
חצי קבוצה שכבה בדם.
הפיצה מתקררת סתם
בגבעת הגובלינים.
באותו רגע נזרק נאד שמן בוער מבחוץ. בנס הצלחנו כולנו בגילגול ההצלה. חששתי שהגובלינים ינסו טריקים נוספים. מישהו היה צריך לסייר מלמעלה. לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב. שלחתי את הסייר. הסייר לא היסס לרגע. טיפס למעלה והתחיל להפעיל את הקרוסבואו. בשלב מסויים היה עובר אותי ומתחיל לחסל לבד. הייתי צריך לצעוק לו שיפסיק לקחת לי אקספי. ככה עברנו איזה שמונים אורקים עד שהשה"ם גילגל 20 והוא נפל לתעלה.
הדלקנו את העששיות.
מצאנו ת'שאריות
של הקבוצות האחרונות
מגבעת הגובלינים.
מאחורי דלתות סתרים,
בארגזים ממולכדים,
מצאנו תחתונים קסומים
שמתאימים רק לגובלינים.
ניסינו להדליק ת'אור.
לחצנו על איזה כפתור
ואז נפלנו אל הבור
והיו שמה שפיהיצים.
"מי ממפה?" שאל יובל,
וכך מיד הפור נפל.
"כולכם זונות," אמר יובל
על גבעת הגובלינים.
ניסינו לפרוץ את הדלת לחדר מלך הגובלינים. הגנב שלנו השאיר כמה שריטות על המנעול. החלטנו להשתמש בכדור אש. הלוחמים חיפו בזמן ששיננתי את הלחש. לגובלינים הייתה שיטה: הם היו יורים חץ, מטילים חזיז ברק, נחים. בין חץ לחזיז התגנבתי אל הדלת והכנתי את הרכיבים. הטלתי את הלחש.
אני לא יודע למה עליתי בדרגה. בסך הכל רציתי שהדמות שלי תחזור העירה בשלום.
שבע. שבע ועשרים,
עצבניים ומרוטים,
כולם מתים לשירותים
אחרי גבעת הגובלינים.
וכשפנינו אל האור,
נשבענו לתמיד לזכור
ולעולם שוב לא לחזור
אל גבעת הגובלינים.
אספנו את הקוביות.
סגרנו את הוילונות.
דפקנו לשה"ם מכות
עם גבעת הגובלינים
אולי היינו רק דמויות,
אך מי שעוד רצה לחיות -
ודאי רימה בקוביות
על גבעת הגובלינים.
Posted in לחן: עברית, משחקי תפקידים, צבי הים | 
No Comments »