מסכינו מפיצים שמועות בלי הרף
עוד שבוע כבר תגיע הבשורה:
לא, עדיין לא נוכל לצאת לשוט עם ערב.
רק בסתיו נחזור אל השגרה.
על פנינו מסכות מבד ופלסטיק
את ידינו שוב נרחץ, זה לא נורא.
כן, להיות בבית כל הזמן זה לא פנטסטי
אבל לא, לא חוזרים אל השגרה.
וגם את, שבחדרך את מסתגרת
ובוהה מן המיטה במנורה,
אין מה להגיד לך. רק אחזיק לך יד, אומרת:
זה קשה, אבל אין לנו ברירה.
אחכה איתך בסקייפ ועל הרשת
ובסיפורים שיחד עוד נקרא,
כן, את עצובה, את עייפה ואת חוששת:
אך לזמן הקרוב, זאת השגרה.