הכניסיני פנימה, אחות
שיר המשך ל"בכפור ובשלג".
לחן: מקורי
דרך רבה. אדמה חרבה.
מסביבי הסופה מייללת.
כך בבוקר אפור מתוך שלג וכפור
הגעתי אל סף הדלת.
נר דולק בחלון, ועץ האלון
עומד בעצמת הרוחות,
ואוהב, ואוהב שוב ליבי הרעב —
הכניסי פנימה, אחות.
עוד ידייך רכות ועינייך זכות —
מבטך כה תמים וטהור,
אך גם חום חיבוקך לא ידע לרכך
את הלב שנשרף כבר מקור.
גם דמעות וקינות, בקשות ותחינות
את סגור ליבי אינן פותחות,
כי עבר כבר העת, לא אוכל עוד לשאת…
הכניסיני פנימה, אחות.
כי יצאתי בליל קודשים לחלל,
ורשע ברשע נשקף;
לא נקי, לא זכאי הוא הדם על שפתי,
ולא טוהר ממנו נידף.
ולא עצב הוא עוד הגורם לך לרעוד,
לא מאושר עינייך לחות —
בגללי את בכית; אך אני הוא אחיך.
הכניסיני פנימה, אחות.
אז שמעתי אותך. את הדלת הברחת
וידעתי — סוף סוף תסרבי;
בראותי איך אחזת בסכין שהשחזת
חום הקיץ נגע בליבי.
פה מעבר לדלת סופה מייללת
באלף אלפי אנחות:
"אחותי. אחותי." התצילי אותי?
הסכין בידייך, אחות.
Tags: עברית