שיר כנס

חלק מפרוייקט שבטח לא יסתיים אף פעם.
מבוסס על "שיר ערש" של נתן אלתרמן. לחן – סשה ארגוב.
הקלטה

רחבת הסינְמָטֶק נָדָמָה.
נדם איתה גם האשכול,
ורק הפילקרים אי-שָמָה
עושים שמות בקול גדול.
אני תועֶה בחושך. למה?
עדיף שלא לשאול.

אמנם נדמינו כאֵלים
ולו רק בעיני עצמנו;
גם אם כתרֵנו הוא רק דלי
אשר נשאנו על רׂאשֵנו,
המציאות המילולית
תפשיט כתרי גאוותנו.

נוּם אֶשכול, וְנוּם מָקיף,
נוּמי יפו-תל-אביב,
נוּמי רַחַבה ריקה,
נוּם במאי ומפיקה,
(אולי ללעוס דבר-מתיקה?)
לא. שתיקה.

עברתי מול אולם בדרך.
דלתות לו, נעולות שתיהן.
מחר יַרצה שם האורח:
לי לא אכפת. אני יָשֵן.
גם כרטיסים לקנות אין צורך.
הם נגמרו ואין.

אבל שמעתי עוד צלילים
של שיר אשר כמותו הִכַרתי.
הם לא זוכרים את המילים;
וגם אני כבר לא זכרתי.
אמרתי רק: הניחו לי.
הניחו לשירים ששרתי.

לך לישון. האור קרב.
אין שינה למתנדב.
נוּמוּ הנושאים בעול,
במקיף ובאשכול,
(שרק ינמיכו את הקול!)
זה הכל.