טווי את התבן

מבוסס על "טווי את הצמר", ועל האגדה על עוץ-לי-גוץ-לי.

הקלטה

בחדרך שבמגדל את יושבת כבר שנים.
לספר יודעים עלייך מלכים ואביונים.
מול חלון עודך יושבת ובפלך את טווה,
ממתינה לבוא המלך – ממתינה ללא תקווה.

טווי את התבן, קש לזהב.
טווי, כי המלך הוציא את הצו:
זהב הוא יקר, נהדר וזוהר.
טווי, כי מחר שוב המלך חוזר.

לא יבואו גמדים, אל תנסי זאת בשנית.
הם יודעים הרי כולם שאת גנבת שקרנית.
המחיר שלא שילמת לו הן נגזל כבר גם ממך:
בנך יושב לצד המלך, ובראש מגדל – כלאך.

טווי את התבן, קש לזהב.
טווי, כי המלך הוציא את הצו:
"זהב הוא יקר, טווי לי עוד ומהר!"
טווי, כי מחר שוב המלך חוזר.

מלחמה, שלום או מרד, רעב, עוני או שפעה:
לא תדעי דבר על אלה, את שבויה ואת כלואה.
את מלכה, בשם ותואר… ותוכלי רק לבקש
שיבוא שנית המלך, כי אם לא – תבוא האש.

טווי את התבן, קש לזהב.
טווי, כי המלך הוציא את הצו:
זהב הוא יקר, וזהב לא בוער…
טווי, כי מחר שוב המלך חוזר.