אלי בר-יהלום, על-פי "אליעזר בן יהודה" (ירון לונדון/מתי כספי)
כְּמוֹ הַנַּעְוִיאִים, הַקַּנָּאִים לָעֵץ
הוּא קִנֵּא לַחְפֹּר וְלַהֲרֹס וּלְפוֹצֵץ.
כָּל עוֹד פַּנְדּוֹרָה מִסְתּוֹבֶבֶת עַל צִירָהּ,
הָיָה רוֹקֵם בְּמִשְׂרָדוֹ דָּבָר נוֹרָא.
הַקּוֹלוֹנֵל,
כְּמוֹ גַּרְגָּמֵל,
הוּא לַכְּחֻלִּים צָרָה צְרוּרָה.
רַק גֵּ'ייק סָאלִי, בְּכִסֵּא הַגַּלְגַּלִּים,
הִגִּיעַ לְהָגֵן עַל הַכְּחֻלִּים:
לְתוֹךְ הָאָוָאטָאר הִקְרִין דְּמוּתוֹ
וְהָפַךְ לִהְיוֹת טוֹרוּק-מַאקְטוֹ –
זוּז אָחוֹרָה
מִפַּנְדּוֹרָה,
קוֹלוֹנֵל מְיַגֵּעַ.
כְּחֻלִּים, כְּחֻלִּים,
כְּחֻלִּים, כְּחֻלִּים –
יְכַסְּחוּ אֶת רֹאשְׁךָ הַפּוֹגֵעַ.
בַּקְּרָב הָאַחֲרוֹן נִצְּחוּ הַדַּרְדָּסִים:
אוֹיְבֵיהֶם עָזְבוּ אֶת הַפְּלָנֶטָה מוּבָסִים,
אֲבָל גֵּ'ייק סָאלִי, הַלּוֹחֵם הַמַּכַּבִּי –
הֵם אֶת מֹחוֹ חִבְּרוּ לָעֵץ בְּ-USB.
הוּא הָעֳבַר
לָאָוָאטָאר
וּבְתוֹכוֹ לָעַד נוֹתַר.
עוֹד יִהְיוּ סִרְטֵי-הֶמְשֵׁךְ, אַל פַּחַד:
הַבֶּטֶן שֶׁל נֵיְטִירִי מִתְנַפַּחַת!
הִיא עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל בַּעְלָהּ טוֹפַחַת:
"גֵּ'ייק, לְךָ בֵּן אָבִיא
וְאָבִיו יִהְיֶה נַעְוִי,
גֶּבֶר כִּלְבָבִי!"…
…אֵיזֶה סֶרֶט!
אֵיזֶה סֶרֶט!
כָּל מִלָּה מְיֻתֶּרֶת:
כָּל-כָּךְ נֶחְמָד
בִּתְלַת-מֵימָד –
חֲוָיָה קוֹלְנוֹעִית לְתִפְאֶרֶת!