עוד לילה עבר
למנגינת "עוד לילה עבר" של הדורבנים. מבוסס על סיפור המסגרת של "סיפורי 1000 לילה ולילה".
נשאתי אותה, ויש לי דרך פשוטה
שהיא תישלח אחרי הלילה אל מותה.
מה מסתבר? לשחרזאדה יש שיטה.
אור מסנוור. אני כמעט מתעוור.
יש לקום מהר, להיות סולטן חזק יותר…
אני מתיישב על כס מלכות ומנקר.
עוד לילה עבר,
והסיפור לא נגמר.
עוד לילה עבר.
כמעט כבר מחר.
אפשר סיפור מקוצר?
הלילה נגמר. Read the rest of this entry »
מילים ולחן: אלי בר-יהלום
אלי בר-יהלום, שיר הדמויות (אודיו)
הַקֻּבִּיּוֹת מִתְגַּלְגְּלוֹת
וְגִלְגּוּלֵי-הַהַצָּלוֹת
מְגוֹנְנִים עָלֵינוּ מִכָּל הַקְּלָלוֹת הַמֻּטָּלוֹת
וְשׁוּב אֲנַחְנוּ מֵרָחוֹק שׁוֹמְעִים אֶת הַקּוֹלוֹת
אֲשֶׁר עָלֵינוּ מִתְיַמְּרִים לִשְׁלֹט.
הַבִּיטוּ, שַׂחְקָנִים,
עָלֵינוּ בַּפָּנִים!
הָבִינוּ אֶת מַה שֶּׁאַתֶּם וַדַּאי לֹא מְבִינִים:
אֲנַחְנוּ, הַדְּמֻיּוֹת –
אֲנַחְנוּ כָּאן חַיּוֹת,
הַחֲוָיוֹת שֶׁלָּנוּ הֵן אֲמִתִּיּוֹת.
אַתֶּם יוֹשְׁבִים עַל כֻּרְסָאוֹת
וּמְחַפְּשִׂים הַרְפַּתְקָאוֹת
אַתֶּם קוֹצְרִים אֶת הַתְּשׁוּאוֹת וּמַשְׁאִירִים לָנוּ תְלָאוֹת
אָנוּ פּוֹרְשִׂים אֶת כַּפּוֹתֵינוּ הַבִּלְתִּי-נִרְאוֹת
לְעֶבְרְכֶם, וּמְצַפִּים לְאוֹת.
הַבִּיטוּ, שַׂחְקָנִים,
עָלֵינוּ בַּפָּנִים!
הָבִינוּ אֶת מַה שֶּׁאַתֶּם וַדַּאי לֹא מְבִינִים:
אֲנַחְנוּ, הַדְּמֻיּוֹת –
אֲנַחְנוּ כָּאן חַיּוֹת,
הַבְּעָיוֹת שֶׁלָּנוּ הֵן אֲמִתִּיּוֹת.
אִם נֶהֶרְגָה לָכֶם הַדְּמוּת
בִּתְאוּנָה אוֹ בְּעִמּוּת
מִיָּד תַּמְצִיאוּ חֲדָשָׁה, כִּי לֹא הֻגְבַּלְתֶּם בַּכַּמּוּת
נָכוֹן, וַדַּאי תִּצְטָעֲרוּ עַל אִי-הַנְּעִימוּת,
אֲבָל זֶה לֹא כְּמוֹ בֶּאֱמֶת לָמוּת
הַבִּיטוּ, שַׂחְקָנִים,
עָלֵינוּ בַּפָּנִים!
הָבִינוּ אֶת מַה שֶּׁאַתֶּם וַדַּאי לֹא מְבִינִים:
אֲנַחְנוּ, הַדְּמֻיּוֹת –
אֲנַחְנוּ כָּאן חַיּוֹת,
הַלְּוָיוֹת שֶׁלָּנוּ הֵן אֲמִתִּיּוֹת.
אָנוּ נַמְשִׁיךְ לְהִלָּחֵם
בְּכָל הַרְפַּתְקְאוֹתֵיכֶם
אַךְ אִם תַּתְחִילוּ לְרַחֵם – זֶה קְצָת אוֹתָנוּ יְנַחֵם
וְאָז נַחְשֹׁב אִם לְבַקֵּשׁ לָחוּס עַל חַיֵּיכֶם
מֵהַשַּׂחְקָן שֶׁמְּשַׂחֵק אֶתְכֶם
הַבִּיטוּ, שַׂחְקָנִים –
אֲנַחְנוּ כָּאן, בִּפְנִים!
הָבִינוּ אֶת מַה שֶּׁאַתֶּם וַדַּאי לֹא מְבִינִים:
אֲנַחְנוּ, הַדְּמֻיּוֹת –
אֲנַחְנוּ כָּאן חַיּוֹת,
וְהַדְּמָעוֹת שֶׁלָּנוּ הֵן אֲמִתִּיּוֹת.
2004
מילים ולחן: אלי בר-יהלום
אלי בר-יהלום, מסע בין כוכבים (אודיו)
צְאוּ
לְמַסָּע בֵּין כּוֹכָבִים,
נְעָרִים מְשֻׁלְהָבִים
מִבָּתִים טוֹבִים!
לְמַסָּע בֵּין כּוֹכָבִים –
בֵּין עוֹלָמוֹת מְסֻגְנָנִים,
לִכְאוֹרָה מְעַנְיְנִים,
נְעוּלֵי-פָּנִים.
לְהִלָּחֵם בְּטַחֲנוֹת,
לְנַסּוֹת רַעֲיוֹנוֹת,
לְהַצִּיל בָּנוֹת…
בְּלִי
לְהַפְנִים אֶת הַזְּוָעוֹת,
בְּלִי לַחְשֹׁב עַל הַבָּאוֹת –
רַק לִרְאוֹת, לִרְאוֹת
בְּמַסָּע בֵּין כּוֹכָבִים –
רַק חַיְזָרִים מְאֻפָּרִים:
מִתְבַּגְּרִים מְאֻחָרִים,
נְטוּלֵי-הוֹרִים.
רַק חֲרָבוֹת וְכִשּׁוּפִים,
רַק נוֹפִים וּפַרְצוּפִים –
וְכֻלָּם יָפִים…
יֵשׁ
מְקוֹמוֹת רַבִּים מִסְפֹר,
וְיֵשׁ בַּיִת מֵאָחוֹר,
וְלֹא קַל לִבְחֹר.
מִמַּסָּע בֵּין כּוֹכָבִים –
שׁוּבוּ, בָּנִים נֶעֱלָמִים:
כָּאן זְקוּקִים לְרַחֲמִים –
וְאַתֶּם אִלְּמִים.
זְמָן לַחֲזֹר לָעֲרִיסָה,
זְמָן לָשֶׁבֶת בַּכֻּרְסָה:
לְצַיֵּר
כִּבְשָׂה.
מַסָּע
בֵּין
כּוֹכָבִים.
תשרי תשס"ה – ספטמבר 2004
מילים ולחן: אלי בר-יהלום
פְּתַח אֶת הַדֶּלֶת, כַּנֵּס לָאוּלָם,
שֵׁב עַל כִּסֵּא וְשַׂחֵק עִם כֻּלָּם.
זֶה שֶׁבְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן הֶעָגֹל,
הוּא הַמַּנְחֶה הַשּׁוֹלֵט עַל הַכֹּל.
עִם הַמַּנְחֶה תּסַכֵּם בְּשִׂיחָה
אֵיךְ תִּוָּלֵד, בּאֵיזוֹ מִשְׁפָּחָה.
אֶת רְצוֹנךָ יְכַבֵּד הוּא, אֲבָל
לֹא יְגַלֶּה מַה צּוֹפֵן הַגּוֹרָל.
מִי שֶׁנּוֹלָד – מְהַמֵּר עַל חַיָּיו
וְהַמַּנְחֶה שׁוּם דָּבָר לֹא חַיָּב.
אִם כְּבָר אַתָּה מִצְטָרֵף לַמִּשְׂחָק,
אַל תִּתְפַּלֵּא אִם לְפֶתַע יֻפְסַק.
חַם הַמּוֹשָׁב בַּכִּסֵּא הַשְּׁמִינִי:
שָׁם לִפְנֵי רֶגַע יָשַׁבְתִּי אֲנִי.
שֵׁב, תֵּהָנֶה וְתַכִּיר חֲבֵרִים.
לִי יֵשׁ עַכְשָׁיו מִשְׂחָקִים אֲחֵרִים.
כֵּן, בְּהֶחְלֵט. כֵּן, בְּהֶחְלֵט.
יֵשׁ יִתָּרוֹן לַלּוֹמֵד מֵהַמֵּת.
כֵּן, בְּהֶחְלֵט. כֵּן, בְּהֶחְלֵט.
זְמָן לְהַתְחִיל, לְסַיֵּם וְלָצֵאת.
ד' אייר תשס"ט 28 אפריל 2009
המחבר יודע שהמילה "כַּנֵּס" במקום "היכנס" היא צורה מדוברת ולא נורמטיבית. אך היא מרגישה נכון במקום בו היא נמצאת, ולא יכולתי לסרב לה.
הקלטה מפילקית בית, 26.11.09
אֲדוֹנִי, כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לְמַמְלֶכֶת-הַקְּסָמִים שֶׁלְּךָ,
הִסְתַּכַּלְתִּי וְהִקְשַׁבְתִּי רַק, וְלֹא נִרְדַּמְתִּי עַד זְרִיחָה,
אֵיךְ פֵיוֹת זִמְּרוּ בַּיַּעַר, גַּמָּדִים נִגְּנוּ בַּהַר,
עֲנָקִים רָקְדוּ בְּמַעְגָּל בְּאֶמְצַע הַמִּדְבָּר –
וּמָצָאתִי בַּשָּׁמַיִם גַּם כּוֹכָב אֶחָד שֶׁשַּׁר
בְּמַמְלֶכֶת-הַקְּסָמִים שֶׁלְּךָ.
אֲדוֹנִי, כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לְמַמְלֶכֶת-הַקְּסָמִים שֶׁלְּךָ,
צַהֲלָה וּצְחוֹק מָצָאתִי בָּהּ – וְלֹא מָצָאתִי כְּלָל שִׂמְחָה:
כִּי גִּלִּיתִי שֶׁלְּךָ וּלְעַמְּךָ הָאַלְמוֹתִי
הַקְּסָמִים וְהַפְּלָאִים כֻּלָם הֵם עֵסֶק שִׁגְרָתִי;
וְרַק אָז הֵבַנְתִּי בִּשְׁבִיל מָה אַתָּה צָרִיךְ אוֹתִי
בְּמַמְלֶכֶת-הַקְּסָמִים שֶׁלְּךָ.
וּמֵאָז אֲנִי נוֹדֵד בַּמִּשְׁעוֹלִים – וּצְעָדַי קַלִּים:
כְּזָנָב לָאֲרָיוֹת וּלְעִתִּים כְּרֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים.
פַּרְצוּפַי רַבִּים מֵאֶלֶף: אֲנִי יֶלֶד וְגַם סָב;
לִפְעָמִים אֲנִי אַתָּה, מַלְכִּי – כְּמוֹ לְמָשָׁל עַכְשָׁיו.
אֲנִי חַי בָּכֶם, כְּדֵי שֶׁהַשִּׂמְחָה סוֹף-סוֹף תּוּשַׁב
לְמַמְלֶכֶת-הַקְּסָמִים שֶׁלִּי.
23.10.2009
מילים ולחן: אלי בר-יהלום
אלי בר-יהלום, תקופת הכלום (אודיו)
כְּשֶׁיִּצְטַבֵּר הַכַּעַס כְּנֶגֶד הַחֻקִּים,
אַנְשֵׁי חַצְרוֹת הַכָּאוֹס יֵצְאוּ מִמֶּרְחָקִים.
הֵם לַכִּכָּר יָבֹאוּ, חוֹגְרִים אֶת נִשְׁקֵיהֶם
וְיִסְתַּדְּרוּ שָׁם – אֵיךְ שֶׁבָּא לָהֶם.
הֵם יֵלְכוּ, תּוֹקְעִים בַּחֲצוֹצְרָה-צְרָה-צְרָה:
"הִנֵּה בָּא סוֹפוֹ שֶׁל הַיְּקוּם-קוּם-קוּם.
הַיּוֹם הַזֶּה גָּדוֹל הוּא וְנוֹרָא –
מַתְחִילָה תְּקוּפַת הַכְּלוּם!"
יַמְתִּינוּ לָאָדוֹן הֵם, שֶׁהוּא יִקְבַּע דְּבָרִים:
מֵאוֹת אַלְפֵי מִלְיוֹנִים (בַּכָּאוֹס לֹא סוֹפְרִים).
הִנֵּה הוּא כְּבָר מַגִּיעַ, אַךְ הַמְשִׁיכוּ לְחַכּוֹת –
כִּי יִהְיֶה אָדוֹן חָדָשׁ תּוֹךְ שְׁתֵי דַקּוֹת.
בַּסּוֹף יֵרֵד הַחֹשֶׁךְ וְהַבְּעָיָה תֵרֵד:
כְּשֶׁלֹּא רוֹאִים, יֵשׁ קֹשִׁי לִשְׂנֹא אֶת הַמְּפַקֵּד.
אֶחָד יִצְרַח "קָדִימָה!", מִלְיַרְד יִשְׁאַל "לְאָן?" –
מִי שֶׁלֹּא יִדָּרֵס, יֵצֵא בַּזְּמָן.
חֶצְיָם יָמוּת בַּדֶּרֶךְ, חֲצִי הַשְּׁאָר יֹאבַד
(מֵהֵם בִּילְיוֹן בְּעֵרֶךְ – בְּבֵית זוֹנוֹת אֶחָד).
אֲבָל – רְאֵה זֶה פֶלֶא – יֵצְאוּ הֵם מְנַצְּחִים,
כִּי אֲנַחְנוּ כָּאן כָּאֵלֶּה לְמָכִים.
הֵם יִלְבּשׁוּ בְּגָדֵינוּ, יִקְנוּ בַּחֲנֻיּוֹת,
יָגוּרוּ בְּבָתֵינוּ וְיִלְמְדוּ לִחְיוֹת.
אִם מִישֶׁהוּ מִמַּעַל לָאָרֶץ יִסְתַּכֵּל,
הוּא לֹא יַרְגִּישׁ בִּכְלָל בְּשׁוּם הֶבְדֵּל –
כְּשֶׁנֵּלֵך, תּוֹקְעִים בַּחֲצוֹצְרָה-צְרָה-צְרָה:
"הִנֵּה בָּא סוֹפוֹ שֶׁל הַיְּקוּם-קוּם-קוּם.
הַיּוֹם הַזֶּה גָּדוֹל הוּא וְנוֹרָא –
מַמְשִׁיכָה תְּקוּפַת הַכְּלוּם!"
8 אוגוסט 1994
מילים ולחן: אלי בר-יהלום
אלי בר-יהלום, משוטט בין עולמות (וידאו)
אלי בר-יהלום, משוטט בין עולמות (אודיו)
מְשׁוֹטֵט בֵּין עוֹלָמוֹת עִם תַּרְמִיל וּמַקֵּל
יֵשׁ לוֹ הֲמוֹן סִפּוּרִים לְסַפֵּר
וּמַזְכָּרוֹת לְהַרְאוֹת לְמִי שֶׁמּוּכָן לְהִסְתַּכֵּל
הוּא פָּגַשׁ בִּפְרָחִים שֶׁיּוֹדְעִים לְהִתְהַלֵּךְ
וְנָגַע בְּרַגְלֵי אֲנָשִׁים עִם כְּנָפַיִם
הוּא נִשֵּׁק נְסִיכָה בִּלְתִּי-נִרְאֵית
בְּלִי לִשְׁאֹל אִם יָפָה הִיא
הוּא רָאָה חֱרָבוֹת שֶׁל טִירוֹת וְתִקְווֹת
וְלִטֵּף חֲרָבוֹת שֶׁחָתְכוּ אוֹר יָרֵחַ
הוּא רָכַב עַל סוּסִים שֶׁמְּדַבְּרִים:
לֹא כְּאָדוֹן, כְּאוֹרֵחַ.
הוּא הָיָה כָּל-יָכֹל, הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה,
וְהֻצְּעָה לוֹ מַלְכוּת כָּל יוֹמַיִם, בְּעֵרֶךְ;
אַךְ כָּל פַּעַם הוּא סֵרֵב וְהִמְשִׁיךְ
מִפְּנֵי הַתְּשׁוּקָה שֶׁל הַדֶּרֶךְ.
מְשׁוֹטֵט בֵּין עוֹלָמוֹת עִם תַּרְמִיל וּמַקֵּל
יֵשׁ לוֹ הֲמוֹן סִפּוּרִים לְסַפֵּר
וּמַזְכָּרוֹת לְהַרְאוֹת לְמִי שֶׁמּוּכָן לְהִסְתַּכֵּל.
אִם הוּא מְבַקֵּשׁ לְשַׁלֵּם – תְּשַׁלְּמוּ, זֶה מִשְׁתַּלֵּם;
שְׁבוּ מִסְּבִיבוֹ לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ,
מַהֲרוּ לִתְפֹּס מָקוֹם
לִפְנֵי שֶׁהוּא
יֵעָלֵם
6.1.2005
שרידי פלוגת המתנדבים
תרגום של Icon's Volunteers. עברית צחה, רבותי, עברית צחה.
בשנת אלפיים ואחת
(אילו ביגור רק היה עכשיו!)
יצאה קריאה למתנדבים
לאחד הכנסים היותר טובים
הבני זונות! הבטיחו לי
שרק באים ומקפלים
שמים בצד, ועוזבים –
ואנחנו כאן מייבבים
שיירי פלוגת המתנדבים
Read the rest of this entry »
אוי ויי
למנגינת Oops של Echo's Children. מבוסס על קמפיין Werewolf שלאורה מריצה לדריה ואי אלו מחבר מרעיה.
בתוך קפיטריה, צמודים אל הקיר,
התקיף צבא זומבים ללא מעצור.
פרופסור אנדריאס אותנו הזהיר;
חבל רק שהוא לא הכיר אז את אור.
הזומבים התקיפו. היה שם בלון
של גז – אור חשב, אני בא לעזור.
אבל בשדה קרב שבתוך מסדרון,
זה לא כל כך טוב לאלתר להביור… Read the rest of this entry »
טווי את התבן
מבוסס על "טווי את הצמר", ועל האגדה על עוץ-לי-גוץ-לי.
בחדרך שבמגדל את יושבת כבר שנים.
לספר יודעים עלייך מלכים ואביונים.
מול חלון עודך יושבת ובפלך את טווה,
ממתינה לבוא המלך – ממתינה ללא תקווה.
טווי את התבן, קש לזהב.
טווי, כי המלך הוציא את הצו:
זהב הוא יקר, נהדר וזוהר.
טווי, כי מחר שוב המלך חוזר.
Read the rest of this entry »